מילה טובה מאבא שווה זהב

כולנו אוהבים שאומרים לנו מילות עידוד, שרואים אותנו כפי שאנחנו ולא מבקרים ושופטים אותנו.                                               יש משהו ביחסים בין אבא לבן, שמילה אחת מאבא שווה זהב.  אמא יכולה לעודד, להחמיא לילד, לחבק ולאהוב וזה נהדר, חשוב וממלא. כשאבא עושה זאת …. וואוו.. העולם זוהר.

אני לא פסיכולוגית ולכן אין לי הסבר תאורתי מדוע זה כך. הכתיבה שלי הינה מנסיון "שטח" רבת שנים בתחום האימון המשפחתי. לא פעם ולא פעמיים אני מבקשת מהאבות להיות מעורבים יותר ו"לראות" את ילדיהם. לא מדובר על עוד זמן איכות או זמן משותף. אלא לתת חשיבות ותשומת לב למה שנעשה בזמן (המועט / הרב) שהם ביחד.

במקום לתת לילד "נאום" על ערכים, חשיבות הלמידה, חברות, גבריות וכדומה…אפשרי:

  1. לשאול שאלות התעניינות על החברים, על הלימודים – ותוך כדי כך לראות מהי דרך החשיבה של ילדכם. יש מצב שהם יפתיעו אתכם והם ידברו בדיוק כפי שהייתם מצפים. לכן באמת מיותר להעניק עוד "נאום".
  2. לצאת לבילוי משותף בטבע / ספורט / בנייה משותפת – ותוך כדי כך לאתגר במעט את הילד. להראות לו שאתם סומכים עליו שהוא מסוגל ויכול. להיות קשובים אליו, לקצב שלו, ליכולות שלו ולהיות איתו.
  3. אין צורך לנסות "להתאים" את הילד לציפיות שלכם. יש לו דרך משלו ואולי היא לא בדיוק הדרך שלכם. כל עוד הוא מגיע למטרה, הוא אינו בוחר בחירות המזיקות לו ולסביבה… זה ממש בסדר לקבל דרך שונה.
  4. אין כמו דוגמא אישית, זאת כולנו יודעים. יחד עם זאת, ילדכם עדיין יכול לבחור אחרת. אתן כאן דוגמא אישית. אני ספורטאית, כל חיי מתאמנת. אביו של בני מתאמן, מדריך כושר, אדם מאד ספורטיבי. הבת שלי רקדנית מקצועית מגיל 6 ובנוסף מתאמנת גם בחדר כושר כל יום. ובני..? כלום. לא אוהב ספורט, לא סובל ספורט, לא יכול לחשוב על ספורט בכל צורה שהיא.  אז, אולי הוא לא יאהב ספורט כמונו ויתעסק בזה יום יום כמו אביו ואחותו, אך עדיין בשל בריאות וחשיבות העניין יילך (בפרצוף מעוך ומעוצבן) להתאמן שעתיים בשבוע, כי זה חשוב.   יש לו דרך אחרת ועלינו לכבד אותה.
  5. מספיק עם הביקורת והשיפוטיות.  כשיש תקשורת חיובית עם הילד, גם עם תתנו משוב לשפר דבר כלשהו, יהיה מי שיקשיב לכם. אבל כשהילד סופג מאביו כל הזמן רק ביקורת ושיפוטיות על ההתנהלות שלו, על ההתנהגות, על הלימודים, על החברים, על החדר, על השיער, על הלבוש… ולא חסר על מה – אף אחד לא יקשיב לכם עוד.  כי ברגע שתתחילו לדבר, ההרגל ל"הוריד תריסים" כשאבא מדבר איתי כי זה דברים כואבים ומעליבים, הינו הרגל אוטמטי. הוא יפעל שוב.

מילה טובה מאבא שווה זהב. נסו את זה ותראו כמה הילדים "נמסים" כשאתם פונים אליהם באמירות רכות ונעימות.  הם רק מחכים לשמוע אתכם רואים אותם.

ומתי עושים את זה? עכשיו זה זמן מעולה.

השארת תגובה