האם משחקי המחשב גורמים לילדים להיות אלימים יותר?

"את חושבת שמשחקי המחשב גורמים לנו להיות אלימים?" 
נשאלתי על ידי תלמיד כיתה ז', באודיטוריום מול 130 ילד, בזמן שהרצאתי על מניעת אלימות.
וואו. איזה שקט… כולם חיכו לתשובה שלי, כולל המורים שנכחו בהרצאה.
"למה אתה חושב שהם מעודדים אלימות, מעניין אותי לשמוע."
"כי אבא שלי כל הזמן אומר שזה גורם לי להיות אלים יותר" אמר וצחק צחוק נבוך.
"אל תענה לי מייד ותחשוב לפני שאתה מגיב, האם אתה אלים יותר?" שאלתי
"נראה לך? מה פתאום!!" ענה מיידית ובטון מעט כועס.

אין ספק שזוהי שאלה שמטרידה הרבה מאד הורים.
לא רק אם לתת לילדים לשחק במשחקים אלו, אלא כמה זמן "מותר" או "נכון" שהם ישחקו.

האם המשחקים מעודדים אלימות?
על כל מחקר שיעיד שכן, יוצא מחקר חדש המוכיח שלא.
אבל. וזה הדבר העיקרי שאי אפשר להתעלם ממנו
משחקי המחשב (ולאו דווקא האלימים), בהחלט גורמים לילדים לאבד מיומנויות חברתיות חשובות כגון
הקשבה, איפוק (נפסלים, הם מיד מתחילים משחק חדש), סבלנות ומיומנות חשובה נוספת – אמפאתיה.
גם אם הילדים לא נעשים אלימים, הם נעשים פחות אמפאתים לאחר. – ועל זה יש מחקרים רבים.

מה קורה שם ברשת? 
הם בונים אסטרטגיות, משחקים עם חברים, הם בחדר שלהם במקום בטוח ולא מסתובבים ברחובות.
חלק מההורים יעידו שהאנגלית השתפרה בעקבות המשחקים, הם לא משועממים.

מה עוד קורה ברשת? 
הם בונים אסטרטגיות – כולל אסטרגיות כיצד ל"גנוב", לאחד מהשחקנים שלא בא להם
להיות נחמדים אליו, את כל הנשק/ציוד שאסף.
הם בונים אסטרטגיות כיצד להחרים שחקן כי הוא לא משחק טוב.
וחלק קיצוני, יבנה אסטרטגיה כיצד לשקר להורים וירכוש בכרטיס האשראי שלהם "ציוד" לשחקן שלהם.

משחקים עם חברים – אתם לא תמיד יודעים עם מי הם משחקים.
ושחקנים בצד השני של המיקרופון הם לא ממש חברים.
בבקשה, היזהרו עם המושג הזה ולפני שאתם נותנים לילד לקרוא לשחקן אחר "חבר שלי" –
תבררו איתו טוב טוב מה זה חבר ותוודאו שלא ייתן ל"חבר שלו" שום פרט מזהה עליו
גם לא את שם המשתמש והסיסמא.
רמת האיפוק שלהם יורדת וקשה להם להתמודד עם תסכולים. ילדים שלא משלבים בנוסף למשחקי המחשב גם אינטראקציה חברתית בחצר, בחוגים, תנועות נוער וכו'… – מגיעים לסף תסכול מאד נמוך ורמת איפוק 0.

ואיזה מיומנויות הם רוכשים מאחורי המקרופון?
אתה מעצבן אותי? – אני אחסום אותך. אתה מפריע לי? – אני אשתיק אותך (במיקרופון).
אלו מיומנויות שמאד קשה להשתמש בהן בחיים האמיתיים,
כיוון שאני לא יכולה להשתיק או לחסום את מי שמעצבן אותי.
מאחר ומאחורי המקלדת, אני יכול לרשום הכל, בעיקר אם אנחנו לא מכירים הם גם לומדים לקלל,
לאיים, להפגין אלימות מילולית מאד קשה, וזה לא אכפת להם מאחר ואי אפשר לפגוע בהם פיזית.

אם כבר אתם מפחדים שהם "יסתובבו ברחוב", אתם יודעים ששיחקתי הרבה ברחובות עם חבריי
ונראה לי שיצאנו דיי בסדר, לא? (:

 לומדים אנגלית
נכון. הם לומדים לדבר אנגלית, בעיקר אם הם נכנסים לרשת בינלאומית ששם הם בתקשורת
עם שחקנים ממדינות אחרות.  אבל הם גם לומדים לקלל באנגלית ועל זה אולי כדאי לוותר.
ישנן אפשרויות יצרתיות נוספות ללמוד אנגלית, לא צריך לשבת שעות במחשב כדי לשפר את האנגלית של הילד.

וזה עוד לפני שהזכרתי את המילה התמכרות. 
כאשר לילד ממש קשה להפסיק לשחק והוא משחק שעות על גבי שעות, שהוא מעוניין לקחת את הסוני
למלון באילת כדי לשחק כי אחרת ישעמם לו.
הילד שלא ייכנס להתקלח, לא יגיע לארוחות ערב כדי לא להפסיד משחק.
הילדה שלא מוכנה ללכת לבית הספר כי הייתה ערה כל הלילה בגלל משחק הפורטנייט (כדוגמא).
המתבגר שלא רוצה לצאת עם המשפחה לשום מקום כי עדיף לה להישאר בבית ולשחק.
כאשר הם חוטפים את הקריזה ו/או הופכים לאלימים כאשר מבקשים מהם לסגור את המשחק.
כאשר הם נכנסים הבייתה ומייד פותחים את המחשב ועד שעליהם ללכת לישון, זה כל מה שהם עושים.

אז מה עניתי למתבגר הצעיר? 
"עצם זה שענית לי מיידית ולא חשבת כמה רגעים כפי שביקשתי, אומר שקשה לך להתאפק. נכון?"
"אני לא יודע להתאפק!" צחק "תשאלי את המורה שלי חחחח".
"ואם אני כחברה לכיתה שלך הייתי מקללת אותך, היית מגיב אליי באלימות?"
"ברור. אם היית בן גם הייתי הולך איתך מכות, מה נראה לך תשפילי אותי לפני כולם ואני אשתוק?"
"העיקר שאתה לא אלים" אמרתי בחיוך.

בנימה אישית, הורים יקרים. 
אני יודעת שהכל עניין של גבולות, חינוך, איזון וכו'…
המטרה של המייל הזה הוא לתת לכם נקודת מבט נוספת על משחקי המחשב מבלי קשר ישיר למשחקי
אלימות כאלה ואחרים.  פשוט להיות עירניים לפיתוח המיומנויות החברתיות של ילדכם.
מקווה שהצלחתי להראות עד כמה חשוב לשמור על איזון ולשלב עיסוקים נוספים בשעות הפנאי של הילדים.

המשך יום נפלא ורגוע,  מוזמנים לשאול ולהגיב מתחת למאמר
נורית

"מניעת אלימות ברשת ומחוצה לה"
ניתן להזמין את ההרצאה  לבתי הספר, אנשי חינוך והורים.
להזמנות צרו קשר לנייד 054-4247655