הורים רבים נמנעים מלהגיד שהם מענישים את הילדים שלהם. למה? "כי זה לא מתקבל יפה על ידי הסביבה". כאילו שזה הופך אותם להורים נוקשים במיוחד. יהיו כאלה שישתמשו בביטויים "חלופיים" כמו: "יש תוצאה, יש מחיר…." אבל בכל מקרה, אם הילד לא כיבה את המחשב בזמן שביקשו או כפי שקבעו מראש , יאמרו לו "מחר אין מחשב!". זה לא עונש?
עוד משפט שאני שומעת המון "לעונש יש קונוטציה שלילית. משהו קשה". או קיי, אני זורמת עם הגישה הזאת, השאלה היא האם תוכלו להסביר את זה לילד שלא יקבל מחר את המחשב כי הוא עבר על הגבול שקבעתם מראש? בשבילו זה משהו קשה ובהחלט בעל קונוטציה שלילית. אתם לוקחים לו את המחשב ליום שלם או אולי לשבוע כי חטפתם את הקריזה וזרקתם "לא יהיה לך מחשב לשבוע ימים!"
אז כן. אני חושבת שילדים צריכים לשלם מחיר כאשר אינם עומדים בגבולות שקבענו. זאת כמובן בהנחה שהמחיר לא פוגע בביטחונם האישי ושהגבולות ברורים גם לכם וגם לילדים. תתפלאו, אבל גם לנו ההורים, הם לא תמיד ברורים.
ניקח דוגמא מעולם המבוגרים. הנהיגה באור אדום- אסורה. הגענו לצומת בחצות הלילה, הכל ריק. הסתכלנו ימינה ושמאלה וראינו כי אין רכבים, אף אחד לא רואה ולכן החלטנו לחצות באור אדום. הנה כמה אפשרויות:
- תפסה אותנו מצלמה ונקבל קנס גבוה + נקודות כך שנצטרך לעשות קורס נהיגה מונעת.
- הגיע רכב מהצד ועשינו תאונה. הרכבים נפגעו – הרבה כסף + קנס גבוה + נקודות וקורס נהיגה מונעת.
- חצה את הכביש הולך רגל ולא שמנו לב ו.. המחיר .. העונש .. והתוצאה.. קשים מאד.
אתם מבינים? לא משנה איך נקרא לזה, בתכל'ס כשאנחנו נעבור על גבול שידוע לנו מראש – אנחנו נשלם על כך מחיר. לכל בחירה שנעשה תהיה לנו תוצאה.
מתי עונש / מחיר / תוצאה – הופכים להיות "סתם" ולא מלמדים את הילדים לבחור נכון?
- שהוא לא פרופורציונלי, נזרק בשעת כעס וממש לא קשור למה שהם עשו.
- שהילד שלכם כבר לא ממש מתרגש מהעונש שאתם נותנים לו.
- בגלל שהוא לא "מתרגש", אתם מחמירים את הענישה ומגיעים לאיומים שגם לכם נשמעים מוגזמים ולא הגיוניים.
- שלא תעמדו באיומים שלכם.
- כאשר תרגישו שמערכת היחסים שלכם עם ילדיכם, היא לא כמו שהייתם רוצים שתהייה.
מתי עונש / מחיר / תוצאה – יעזרו לילד ללמוד לעמוד מאחורי הבחירות שלו?
- שהתוצאה תהיה מידתית ומותאמת למעשה. (הילד משתולל בסופר? זה לא קשור לטלויזיה אבל זה כן קשור לזה שבפעם הבאה הוא לא יצטרף אליכם לקניות, גם אם אחותו כן. )
- לפעמים לא צריך לעשות כלום אלא לתת לילד "לשלם" ממש את המחיר. (כמו לא להרים מיד טלפון למורה ולבקש דחייה בהכנת שיעורי הבית.)
- תמיד, אבל תמיד, לשאול את ילדכם האם היה יכול לבחור אחרת ושהתוצאה תהיה שונה? (הכוונה כמובן כאשר אינו מרוצה מהמחיר/עונש/תוצאה שקיבל מהבחירה שעשה).
- כאשר הילד יספר לכם דברים שעשה ויהיה בטוח שלא תשפטו / תבקרו והוא ירגיש תסכול עצום שבכלל פנה אליכם.
לסיכום :
כל עוד הגבולות ברורים לכם ההורים ולילדים, התקשורת ביניכם היא ללא שיפוטיות או ביקורת ומבחינתכם זה בסדר שהילדים יעשו טעויות וישלמו את המחיר (שוב, לא על חשבון הבטחון שלהם) – אני מאמינה שכמות העונשים/מחירים שתצטרכו לתת לילדכם על כך שעברו את הגבול, תרד באופן משמעותי.
כדאי לזכור שתפקידנו הוא להכין את הילדים ל"ערוץ החיים האמיתיים" ועליהם לדעת כי גם לבחירות שלהם תהיינה תוצאות ועליהם לקחת על כך אחריות.
נורית לוי ,
מנהלת מרכז הכוונה לבית שקט ורגוע
054-4247655