מתבגרים בזמן הגבלות הקורונה – ישנה "סכנה" נוספת

מתבגרים רוצים לדעת שהם יכולים להחליט על עצמם. 
האמת… שזה גם מה שאנחנו מצפים מהם בגיל ההתבגרות.
אנחנו מחנכים אותם לעצמאות, אחריות, קבלת החלטות. 

והנה… נגיף אחד מיקרון קטנטן – לקח להם את העצמאות.
אין חוגים, אין פגישות פיזיות עם חברים. 
אין קניונים, אין בתי קפה, אין סרטים אין התקהלויות. 
גם הבת שלי וחברותיה היו רגילות לשבת פעם בשבוע בבית קפה אחרי האימון שלהן – אין. 

הם יושבים שעות על גבי שעות מול סדרות, משחקים, ניידים… ואת רוב ההורים, גם אותי, זה משגע. 

אז בנוסף לסכנת ההידבקות – קיבלנו "סכנה" נוספת: 

אנחנו לחוצים וחסרי סובלנות מחוסר הוודאות הבריאותית, העסקית, הכלכלית, ומלאי דאגות.
למתבגרים שלנו לקחו את העצמאות והם מוגבלים מאד בתקופה שהם הכי צריכים לצמוח, לקבל החלטות על עצמם.
קיבלנו מתכון  להכנת ** פצצה מתקתקת **.

נכון שאני אשת המקצוע, יחד עם זאת – גם אני מתמודדת עם משבר שכזה בפעם הראשונה
באופן אישי עם המתבגרת שלי. (החייל בבסיס סגור, איתו מתמודדת עם אתגר חדש אחר.) 

אז מה אפשרי וכדאי לעשות

לשוחח. 

בגלל שהם בוגרים, אנחנו לא תמיד זוכרים לשאול אותם מה דעתם על כל מה שקורה. 

לרוב המתבגרים כבר נמאס לשמוע "קורונה.. קורונה.. קורונה.." מכל הכיוונים. 

הם מתגעגעים לחיים שלהם ואל תשכחו שהם עכשיו בתקופה, סליחה שאני אומרת את זה הכי גלוי, 

הכי אגואיסטית שלהם. 

בתקופת גיל ההתבגרות מצופה מהם לפתח את האינדיווידואל שלהם, להתרחק מאיתנו ההורים וזה לא מתאפשר להם.

אז כן להתעקש לשוחח על מה שהם שומעים, חושבים. 

לרוב, יש להם דעות נחרצות – בואו נקשיב להן, גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים. 
אל תבטלו את הדעה שלהם, כי "אנחנו המבוגרים והם לא מבינים או חסרי ניסיון חיים". 
הם רוצים וצריכים להשמיע את קולם.  הם רוצים וצריכים שיקשיבו להם. 
זה מוריד מתח והזדמנות מצוינת לעשות בדיקה קצרה מה הם מרגישים.  

לקבל את הקושי

כן. זה קשה להם ואפילו מאד ואנחנו רק בחלק הראשון של המערכה.
 מי שרוצה  לקרוא לזה מאתגר, בבקשה.  אני קוראת לזה – קשה. 
עדיין… זה לא אומר שאי אפשר "לטבול" את הקשה בכוס מים, תה או מיץ ולרכך אותו לפני הבליעה (: 

חלק מהמתבגרים בוחרים להתכנס בתוך עצמם. בחדר. 

חלקם הופכים להיות חלק מהספה, מרוב שהם רובצים עליה ללא מעש… 

חלק מתחילים להציק לאחים שלהם כדי לקבל אדרנלין. 

תחשבו על טיגריס בתוך כלוב. זה תמיד עצוב לראות שאין להם מקום וכמה הם הופכים להיות עצלים שישנים כל היום. 

תעסוקה

לעזור להם  למצוא תעסוקה.  

אצל המתבגרת שלי זה אפייה.  אח"כ שואלים אותי למה אני מתאמנת כל יום?! (: 

זה באמת מאתגר מה שהולך אצלי במטבח. 

לקח לי כמה ימים טובים להבין מה יזיז אותה מהחדר, כל פעם הצעתי משהו אחר. 

מאז.. היא לא יוצאת מהמטבח (הצילו חחח). 

מה עוד ניתן? אניח פה רעיונות..

לראות תוכנית דוקו מעניינת – הספריות VOD עמוסות דוקו על כל נושא כמעט. 

לשפץ חדר כזה או אחר בבית. (שימו לב שניקיונות פחות מדבר אליהם). 

להצטרף אליהם למשחקי המחשב. לסוני פלייסטשיין. 

לא תאמינו אפילו אני מצאתי את עצמי משחקת במירוץ מכוניות באקס בוקס שלא יצא מהארון במשך 5 שנים! אבל היינו יחד. עשינו משהו יחד. 

הכל יהיה בסדר
לא משנה מה, זה המסר. 
מדובר בתקופה, תקופה שאף אחד מאיתנו לא יודע מה יהיה.
יחד עם זאת, אנחנו משפחה, אנחנו דואגים ונמשיך לדאוג אחד לשני.
* זהו סרט חדש לגמרי – אנחנו אחראים לכתוב את התסריט שלו. ועדיף שיהיה עם סוף טוב (: 

נסו לא לתת ללחץ להשפיע עליכם. 

ובנימה אופטימית, כי אני באמת אופטימית. 
הטבע, תמיד מוצא את האיזון שלו. תמיד. לכן זוהי תקופה. 
תקופה מסתיימת תמיד. אחרת לא היינו קוראים לזה "תקופה". 
אז אני אופטימית. 

המשך יום רגוע לכולנו,
נורית לוי 
מנהלת מרכז הכוונה לבית שקט ורגוע
054-4247655 

תוכלו לרכוש את הספר ב 75 ש"ח בדואר שליחים בלבד. 
בימים אלו מודפסים עוד  1000 ספרים כדי שאוכל לתת מענה לכל המבקשים. 

לפרטים ורכישה – לחצו כאן.